הפעם הראשונה שנכנסתי לטנא, הייתי בפליאה
כאילו הרוח הגדולה שוכנת שם אבל בחומר.
פגשתי את דיתי וישר היה ברור לי שזה המקום שלי להעביר את המתנות שאני צועדת איתם בעולם.
הכניסה ליורט הרגישה כמו מקדש
איך שהתאורה נופלת על הרצפה, איך שהעצים נעים ברוח מחוץ לחלונות הכל הרגיש מדויק בצורה יוצאת דופן.
כל המתחם מחושב עד הפרט הכי אחרון.
החל מהסבון האקולוגי בשירותים
עד לעציץ בדיוק במקום הנכון בוא האור נכנס.
מבחינתי כשמעבירים תהליכי טרנספורמציה, המיקום חייב להיות מושלם וכך גם כל האמצעים שעומדים לרשותי כדי שהעיסוק יהיה לא בסביב אלא בפנים.
בטנא של דיתי זה הרבה מעבר כי המקום עוטף ומכניס בלי לומר מילה לתדר הזה
של רוגע, ריפוי, נשימה אמיתית שמובילה ישירות לחיבור עם הנשמה
זה מקום של קדושה
והשירות של דיתי הוא כמו כנפיים של מלאך שעוטפות ואת יודעת שהדרך נכונה