איך הכול התחיל (ועדיין ממשיך)
טנא התחיל מצורך כמעט פיזי ליצור מקום שירגיש כמו בית.
מקום שנכנסים אליו, נושמים את האוויר ויודעים שאפשר להרפות ולהיות.
תחושת בטן ורצון ליצור משהו אחר
אני טובה בלהזיז דברים וכשמשהו מרגיש לי נכון קשה לי מאוד להשאיר אותו בגדר רעיון.
באותה תקופה לימדתי יוגה בסטודיו קטן בעין זיוון. אהבתי אותו מאוד אבל רציתי להביא לכאן מורים ואנשים שהערכתי כדי ללמוד מהם ולאפשר גם לאחרים לפגוש אותם. שמונה מזרנים לא הספיקו לחלום שהתחיל לגדול.
לא הייתה לי תוכנית מסודרת ובטח שלא דמיינתי אז את טנא כפי שהוא היום. הייתה לי תחושת בטן חזקה ורצון ליצור משהו אחר. זו הייתה תקופה מטלטלת בחיים ובעולם, ואני זוכרת שהחלטתי לקחת את כל האנרגיה שהייתה בי ולהפנות אותה לעשייה.
המשפחה
איתמר והמשפחה שלי הם חלק בלתי נפרד מהסיפור הזה מההתחלה. בנינו הרבה בעצמנו, פתרנו בעיות תוך כדי והתווכחנו על לא מעט פרטים. זכיתי במשפחה מוכשרת ונדיבה שאפשר לחלום איתה רחוק וגם להפוך את החלום למציאות.
לאורך הדרך הצטרפו אלינו אנשי מקצוע מצוינים וכל אחד מהם השאיר כאן משהו מעצמו. טנא כפי שהוא היום הוא תוצאה של הרבה ידיים טובות.
יש דברים שאני יודעת הרבה לפני שאני יודעת להסביר אותם
מצאתי את עצמי מול חורשת אלונים פראית בקצה עין זיוון. לא היו בה מים או חשמל, לא שבילים ולא תשתיות. לא ידעתי בדיוק איך כל זה ייראה אבל היה שם משהו שידעתי לזהות עוד לפני שידעתי מה לעשות איתו.
אני מאמינה מאוד באינטואיציה, וגם בהקמה של טנא היא הובילה אותי לא פעם אל דברים שלא היה לי מושג איך לבצע. היו לא מעט רגעים שבהם ידעתי מה אני רוצה שיקרה הרבה לפני שידעתי איך לגרום להם לקרות אז התחלתי ואת הדרך כבר מצאנו תוך כדי.
דיתי טבנקין
אני מורה ליוגה והרבליסטית קלינית וסקרנות היא כנראה אחד הכוחות שמניעים אותי יותר מהכול. אני אוהבת ללמוד, לפגוש אנשים שמרחיבים לי את המחשבה ולהגיע למקומות שעוד לא הייתי בהם. יש בי אמונה גדולה במה שאנחנו לא תמיד יכולים לראות או להסביר והיא חלק טבעי מאוד מהדרך שבה אני חיה.
הדברים שמעניינים אותי כמעט אף פעם לא נשארים בתחום אחד. אני יכולה להישאב באותה מידה לשיחה על גוף ותודעה, למחקר מדעי מסקרן או לחוכמה שעברה מדור לדור. אני אוהבת לגלות קשרים בין דברים שלכאורה אין ביניהם קשר, ובמיוחד את הרגע שבו משהו שלא חשבתי עליו קודם פתאום נעשה ברור.
במידה רבה, גם טנא מתפתח מתוך הסקרנות הזאת. הוא השתנה איתי מהרגע שהתחלנו לעבוד על האדמה הזאת ואני השתניתי איתו. למדתי לסמוך יותר על מה שאני יודעת, להטיל ספק במה שחשבתי שאני יודעת, לשנות כיוון כשצריך ולהמשיך גם כשהתמונה עדיין לא שלמה.
אני לא מחכה לרגע שבו טנא יהיה גמור. אני אוהבת את האפשרות שהוא ימשיך להפתיע אותי, שיגיעו אליו אנשים שלא הכרתי ורעיונות שלא חשבתי עליהם, ושיהיה בו תמיד מקום לדברים שעוד לא קרו.
בשבילי תמיד, התכלית היא הדרך והדרך היא התכלית.